פורסם ב- חינוך והורות
16 מאי 2017

השפעת הלידה על התנהגות ילדי הגן

מאמר מרתק של חגית בן שחר על הקשר שבין הלידה להתנהגות הילד בגילאים מאוחרים יותר:


ניתאי בן ארבע וחצי, שיערו חלק, עיניו גדולות וגופו גמיש. הבן השלישי להוריו. בכל בוקר אותו סיפור, ניתאי מתקשה להיפרד מאביו. כבר בדרך אביו משדל אותו "לצאת היום כמו גדול" ניתאי מסכים ואז כשמגיעים לחניה ליד הגן הוא מתחיל לבכות. בכי עצוב, קורע לב. אבא מתורגל. מחבק, מנסה להרגיע אבל הבן בשלו. אחרי דקות ארוכות והרבה דיבורים הם מתקרבים אל השער. אבא צועד לאט וניתאי מחבק את רגלו. הסייעת, גם היא מתורגלת, יוצאת לקראתם ואוספת את ניתאי הבוכה אל חיקה.
גם במפגשים משפחתיים עם סבא וסבתא ובני הדודים ניתאי צמוד לאבא דקות ארוכות עד שמפשיר. הוא ספורטאי מוכשר מטפס בזריזות במתקני גן השעשועים. נהנה לקרא להוריו שיצפו בלהטוטיו אבל כשילד אחר מתקרב ניתאי נסוג וממהר להתיישב קרוב אליהם. הוא אוהב סיפורים, אפילו יודע לקרא ולכתוב מעט. שולט במשחקי מחשב. כשמתחרה מול אחיו הצעיר, הוא מתקשה להפסיד. יש לו יכולת הבחנה מופלאה. ער לכל שינוי. אם מישהו הסתפר ניתאי הראשון להגיב, כל פרח חדש שמנץ זוכה להתייחסותו.
מדוע ניתאי מתקשה להיפרד? נמנע ממצבים מאתגרים, מוותר? האם יש קשר בין התנהגותו לבין הלידה אותה חווה?

רועי בן שלוש וחצי, תאום. ילד מלא חיים. נמרץ, שמח. עיניו שובבות וידיו בכל מקום. צריך לגעת, לחבק. אוהב לאכול. רואים עליו שנהנה ממגוון טעמים.
פיקח, מבין עניין ומסתדר די טוב עם דנית התאומה שלו. יש לו מספר חברים שאוהבים לשחק איתו. רועי גם יודע להתעקש ופעמים רבות ממהר לכעוס. מידי פעם הוא נושך מישהו מילדי הגן, לפעמים צובט. הוא שונא הפתעות ומתקשה במעברים. הוריו מתקשים לקבל את התנהגותו. בשיחה השבועית עם הגננת, בעקבות נשיכותיו של רועי, הם אובדי עצות.
מדוע רועי כועס, נושך וצובט? האם יתכן שגם התנהגותו קשורה ללידה בה נולד?
מבחינתי זו אפשרות.
ניתאי ורועי נולדו למשפחות שונות ובמקומות שונים בארץ אך שניהם חוו לידה טראומטית. ניתאי נולד בלידה מוקדמת ושהה בפגיה מספר שבועות. מידי פעם נשקפה סכנה לחייו. רועי נולד בניתוח קיסרי חירום לאחר לידה ארוכה מלווה בלא מעט התערבויות רפואיות. הוא נולד כחול וכועס.

שנת החיים הראשונה שלנו מההיווצרות, במהלך ההיריון והלידה ועד תום הטרימסטר הרביעי בעלת השפעה עצומה עלי חיינו. זהו הבסיס שעליו נבנים החיים. יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שהתנאים המלווים את העובר במהלך ימיו ברחם ובמהלך הלידה ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב גופו, נפשו ומצב בריאותו לאורך שארית חייו.
הפעם נתייחס לקשר האפשרי בין הדרך בה הילד נולד לבין התנהגותו.
ניתאי נולד קטן, מותש וחסר אונים. הוא חווה מצוקה וסבל במהלך ההיריון ובפגיה. מערכת העצבים שלו הוצפה באופן משמעותי וכדי לשרוד היא בחרה להתמודד במצב בעזרת "קיפאון" (Freeze). תגובת הקיפאון, היא תגובת הגנה המשותפת לכל היצורים החיים והיא מופעלת מול מצביי סכנה קיומיים.
רועי, לעומתו, נולד אחרי היריון סביר, תאומים אבל הסתדרו בטוב. הוא לא בחר להיוולד. לחץ הדם של אימו החל לטפס והצוות הרפואי חשש. הם החליטו ליצור לידה. רועי נמשך החוצה ראשון. אימו זוכרת היטב את הבכי שלו כשיצא לאוויר העולם. היה ברור שהוא כועס. גם מערכת העצבים שלו הוצפה מהלידה. אך היא בחרה להתמודד ממקום יכול, בחרה במצב "לחימה" (Fight). "לחימה" - תגובת הגנה המשותפת ליצורים המפותחים ומופעלת מול איום כשמאזן הכוחות מאפשר לנו להילחם להגנתנו. (ולא להתנתק כמו במצב בקיפאון).

מה מאיים על ילדים בגיל הגן?
רעב, עייפות, מחלה וכאב. געגוע לאימא ולאבא, חוסר וודאות מי יבוא לקחת אותם היום. יום לימודים ארוך, שעות רבות בהן הם אמורים להיות אסופים וערניים ועוד ועוד.
מבחינת ניתאי להישאר עם 35 ילדים בגן ללא הוריו זה איום. להתעמת עם ילד אחר שבא למתקני- השעשועים זו סכנה. להפסיד לאחיו במשחק, עשוי להחזירו לחוסר האונים שחווה בראשית חייו והוא מגיב בהתאם. אין בו בחירה מושכלת זו בחירה מיידית של מערכת העצבים האוטונומית שלו. בחירה שקוראת בהרף - רפלקס. בכל מצב של סכנה מערכת ההגנה בגופו של ניתאי מחזירה אותו להתנהגות של "קיפאון". נצמד לאביו, בוכה בכי ממושך קורע לב, נמנע, מוותר, מסתגר ומתרחק.
לעומתו רועי מרגיש שיש לו יכולת להתמודד עם איומי העולם. הלידה שחווה הייתה קשה עבורו אך נסבלת. ילד שמתקרב ורוצה את הצעצוע שלו, מהווה עבורו איום. אם משתבשים סדרי הגן הוא יכול להיתפס לא מוכן והוא יגיב בהתאם – בכעס ובאלימות. הלידה תפסה אותו בהפתעה, אדם מבוגר שיגיע אליו במפתיע עשוי לחטוף. שוב אין כאן בחירה מושכלת. תגובות של "לחימה" כוללות מכות, צעקות, נשיכות, צביטות, התקפי זעם ודומיהם.


מה עושים?
מעודדים את ניתאי לשחק משחקי כוח ומאפשרים לו לגלות את כוחותיו. (ללא תחרות). תיפוף, טיפוס, מסירות כדור, עבודה בגינה לצד תרגילי ויסות שקטים שיעזרו לו להתמודד עם חרדותיו.
ומלמדים את רועי לתעל את כעסיו בזמני איום למלל במקום להתנהגות. בנוסף חשוב לאפשר גם לרועי משחקי כוח ללא תחרות לפרוק את האנרגיה של הלחימה שבו לצד תרגילי ויסות שקטים שיעזרו לו להתחבר למרכז השקט והבטוח שבו.
שניהם, ניתאי ורועי, זקוקים מאוד לאהבת הוריהם. לסבלנותם ולהדרכתם.

 

הכותבת: חגית בן-שחר (MA)– מהמובילות בישראל בטיפול ומניעה של טראומת לידה, חוקרת עצמאית. מייסדת ומנהלת את 'צפרא' – מרחב לימוד וחקר הפסיכולוגיה של ראשית החיים. מרצה ותיקה ומבוקשת באקדמיה ומחוצה לה. מחברת 'השחר של העידן השלישי' העוסק במיניות ומגדר ושוקדת כיום על ספר נוסף העוסק בראשית החיים וההיסטוריה של הלידה.

לאתר של חגית בן שחר

www.009moons.com

 

מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך:

 

 

 

אמא, אל תפספסי אף מבצע! הרשמי עכשיו חינם לניוז של שוגרבייבי

אימייל: אני מאשרת שקראתי ואני מסכימה לתנאי השימוש של האתר. המייל ישמש לצורך משלוח מבצעים ופרסומות.